סער גל - פסיכותרפיה מערבית בגישה רוחנית

הגישה המקצועית שלי

"What you are looking for is
what is looking"

St. Francis

הגישה המקצועית שלי משלבת פסיכותרפיה מערבית מודרנית עם עקרונות מעשיים מהמזרח הרחוק. לתפיסתי, בני אדם אינם מקולקלים, כך שהטיפול לא אמור לתקן אותם. אני מאמין, שבאמצעות תהליך טיפולי נכון ששם דגש על: נוכחות, עבודה פנימית וחקר החוויה ניתן לכוון את מסלול חייו של האדם לכזה שיתאם את שאיפותיו ורצונותיו האותנטיים.

השילוב בין גישת הטיפול המערבית המודרנית לידע הרוחנית מציעים פתרון מקיף ויסודי: בעוד שהטיפול הפסיכותרפי מתמקד בפתרון התכנים אותם האדם מביא לטיפול, הידע הרוחני מסייע לו לזהות שהטבע האמיתי שלו שנמצא מעבר לתהליכי החשיבה והתחושות הגופניות ומסייע לו לזהות את המרכיב הקבוע, השקט והיציב בחוויה שלו. אחד המונחים שמסבירים את האופן שבו חווית כאב הופכת לקושי עבור האדם שמקורו בבודהיזם ומהווה גורם מרכזי בגישת ACT הוא המונח ״סבל פסיכולוגי״.

בני האדם סובלים על בסיס יומי וחווים כאב רב: הגוף האנושי התפתח כדי לשרוד ברמה הגופנית והפסיכולוגית. מנגנוני ההגנה וההישרדות שבעבר שירתו את האדם נאמנה גורמים לו היום סבל פסיכולוגי רב. מקור הסבל הפסיכולוגי יכול לנבוע ממספר גורמים כגון: הזדהות עם תהליכי חשיבה, ניסיון לשלוט במציאות, תחושה של פער בין המציאות הקיימת למציאות הרצויה לתפיסתו של האדם או פשוט הזדהות עם גורמים חיצוניים שאמורים לספק אושר ונחת אך גורמים בעיקר לתחושת חוסר.

ההיסטוריה הפרטית של האדם מהווה גורם מפתח באופן שבו הוא יחווה סבל פסיכולוגי. כאן נכנסת הפסיכותרפיה המודרנית ומסייעת להבין את האופן שבו שלבי ההתפתחות השונים השפיעו על האופן שבו אדם חווה את המציאות במובנים של סביבה התפתחותית, חוויות טראומטיות, דפוסי היקשרות עם דמויות מטפלות, מאפיינים ביולוגיים, צרכים גופניים ורגשיים ועוד.

בקליניקה, זה המקום שבו ״הצמיג פוגש את הכביש״ והתהליך הטיפולי מקבל ביטוי ממשי: לצד הצבת מטרות תהליך, אפיון והמשגה של הצרכים של המטופל ולימוד פסיכולוגי (Psychoeducation) אני משלב תרגול של מדיטציה, מיינדפולנס, נשימות ותרגילים מהיוגה ליצרת מרחב של התבוננות, האטה וחקירה. כך יוצא שלעיתים המפגשים מתמקדים בתוכן של המיינד ולעיתים בחקירה מתבוננת של תנודותיו מבלי לנסות להבין, לפרש או לשנות.

בעיני, טיפול פסיכותרפי הוא הזדמנות עבור האדם ללמוד לזהות את הטבע האמיתי שלו שהוא - שקט, נוכחות, מודעות.
אז אם החדשות הרעות הן שהסבל הוא חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי - מה החדשות הטובות? שהסבל הוא פנימי. כלומר, אם נדע כיצד לפעול נכון בנוכחותו, להרגיע את הגוף כשצריך, לזהות את הסימנים המקדימים ונלמד איך לפעול ולא להגיב (Act don't React) - נוכל לחיות חיים מלאים, יציבים וחופשיים יותר.
כאן נכנס הידע המערבי המודרני. הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה המודרניות יודעת להסביר את האופן שבו האתגרים המנטליים בני זמננו משפיעים על האדם המערבי ואיכות חייו. הקונפליקטים שנוצרים בעקבות חוויות העבר: החל מגילאי ההתפתחות המוקדמים, עד גיל ההתבגרות, הבגרות המוקדמת ומשם הלאה, מחברים בין חוויות עבר שליליות ולעיתים טראומתיות לתגובות ההווה הנצבעות לאורן. כך, חווית פגיעה חברתית שלילית בגילאי בית הספר היסודי עשויה לגרום לגופו ומוחו של האדם להידרך ולפעול כאילו המקרה מתרחש בהווה גם 20 שנה לאחר מכן.
הפתרון נמצא היכן שהבעיה נמצאת. בהווה.
אם נדע לזהות ולהתמקם נכון לנוכח חוויות אנושיות רוויות בסבל, ונלמד וניישם תגובות חלופיות לאותן תגובות מיושנות שהגוף למד ושימר כדי לשרוד נוכל להרגיש את החופש לפעול ולהתקיים בעולם. זהו תהליך מתמשך, מרתק ומעצים. כמו שאמרתי, האדם אינו מקולקל, והתגובות שלו כפי שהן נוצרו ונשמרו מאחר והם שמשו תפקיד מסויים בהישרדותו וקיומו בעולם. אבל ניתן לשנותן ולהתאימן לערכים האותנטיים שלו בהווה כך שהוא יחייה בהתאמה גבוהה יותר לחיים אותם הוא רוצה לחיות.

היסודות המקצועיים

היסודות המקצועיים המרכיבים את הגישה שלי מפגישים בין מזרח למערב. בין פסיכותרפיה מערבית רציונאלית, מבוססת מדע ומחקר לבין גישות רוחניות שמצביעות לכיוון מה שנמצא מעבר לאובייקטים אותם אנחנו מצליחים לתפוס ולחוש. יש כאן גם שילוב בין ידע מקצועי לחוויות חיים אישיות. נקודת המפגש הזו יוצרת חיבור עמוק ושלם למה שאני מאמין שהאדם צריך כדי לחיות את חייו באופן מלא משמעות, שמחה וחופש.

WEST

EAST

מערב

הגישה הטיפולית המרכזית שלי היא ACT - Acceptance and Commitment Therapy (השם ACT נהגה ״אקט״ ולא בראשי תיבות). ACT היא פילוסופיה טיפולית פסיכולוגית המבוססת על עקרונות של פסיכולוגיה התנהגותית ומקדמת קבלה, מחויבות והתחייבות לשינוי התנהגותי במטרה לייצר גמישות פסיכולוגית - בדגש על היכולת להיות במגע עם הרגע הנוכחי, ופעולה בהתאם לערכי המטופל.

גישת ACT מתמקדת בשישה מרכיבים לטיפוח גמישות פסיכולוגית:

הגמשת דפוסי חשיבה נוקשים (Diffusion vs, Diffusion)
ביסוס ערכים אישיים (Values vs. Lack of values)
קבלה של המציאות (Acceptance vs .Experiential Avoidance)
פעולה מחייבת (Commitment vs. Inaction)
עצמי כהקשר (Self-as-Context vs. Conceptualized self)
מיקוד הקשב ברגע הנוכחי (Present Moment vs. Past and Future)

לפי גישת ACT גמישות פסיכולוגית מאפשרת התמודדות מיטיבה יותר עם סבל פסיכולוגי. האופן שבו ניתן לקדם ולטפח גמישות פסיכולוגי הוא באמצעות מחויבות לביצוע פעולה המבוססת על ערכי המטופל. במילים אחרות, הכוונה היא לעזור למטופל להבין מה הוא באמת רוצה, איך הוא באמת רוצה לחיות את חייו? מה הכי חשוב לו בחיים? לאחר בירור הערכים נבחנות האפשרויות לפעולות שיעזרו לו להגשים את משאלות ליבו העמוקות ביותר. מרכיבי ACT הנוספים מאפשרים את ההתמודדות והחקירה עם אתגרי המינד האנושי והאופן שבו הוא מייצר סבל פסיכולוגי מיותר.

פסיכולוגיה הומניסטית

החיבור שלי לפסיכולוגיה ההומניסטית היה מיידי ועוצמתי. בתוך בסיס של גישות פסיכודינאמיות וביהיביוריסטיות (חשובות מאוד אך מעט קרות ורפואיות) - נתקלתי בפסיכולוגיה ההומניסטית ששמה את האדם במרכז באופן חיובי.

הפסיכולוגיה ההומניסטית צמחה בשנות ה-50 בארצות הברית. דווקא בצל השנים הקשות שאחרי מלחמת העולם השנייה, פסיכולוגים כגון אברהם מאסלו וקארל רוג׳רס החלו להשמיע קול חודש ומרענן המייצג תפיסה שונה של האדם ממה שהיה מוקבל באותה התקופה (האדם המגיע לטיפול סובל מסימפטומים - כמו מחלה, ואת הסימפטומים יש לסלק).

בדרכה הייחודית, הגישה ההומניסטית מדגישה את הערך הפנימי של האדם, את המרכזיות של החוויה האישית הסובייקטיבית, ואת השאיפה הטבעית של בני אדם לצמיחה, לכיוון עצמי ולמימוש (קרל רוג׳רס).

הגישה המקצועית ואופן הטיפול שלי הושפעו רבות מהגישה ההומניסטית. המטאפורה האהובה עליי היא ״העץ הצומח״: אני מסתכל על כל אדם כמו על עץ אשר זקוק לתנאים הנחוצים לו בכדי להתפתח: להשקייה באופן מספק אך לא מוגזם, למספיק שמש אך לא יותר מידי, לאדמה עם מספיק ויטמינים ומינרלים וכו׳. בנוסף, עץ תפוחים, עץ מנגו ועץ תפוזים זקוקים לתנאים שונים כדי לממש את הפוטנציאל שלהם. במילים אחרות, הטיפול מוכוון ל-Client-Led Approach, כך שאנחנו עוקבים אחרי המטופל, צרכיו ורצונותיו.

מזרח

הפסיכולוגיה המודרנית יודעת כבר להכווין את האדם לראות את שטף המחשבות, התחושות והרגשות שלו כרצף של אובייקטים זמניים וחולפים. אז מהו המרכיב הקבוע בחוויה שלנו?

בודהיזם (Buddhism)

דרך חיים ופילוסופיה רוחנית שמטרתה לחקור את טבע התודעה ולשחרר את האדם מסבל פסיכולוגי. הבודהיזם כפי שהוא לרוב מדובר בעולם המערבי מייצג דרך חיים רוחנית החוקרת את החוויה האנושית בדגש על ערכים כמו חמלה, נוכחות וקבלה.

הבודהיזם התחיל לפני כ-2500 שנה בצפון הודו, כשהנסיך ההודי סִידְּהַארְתָּה גַאוּטַמָה - הלא הוא הבודהה - עזב את הארמון בו היה חי למרות שהיה לו כל דבר חומרי שניתן היה לדמיין מכיוון שהוא חווה סבל וכאב ויצא אל העולם שמחוץ לכותלי ארמונו כדי לחקור כיצד ניתן להשתחרר ממעגלי הסבל האנושיים.

בדרכו להארה הרוחנית ולייסוד הבודהיזם הגיע הבודהה לתובנות רבות בנוגע לסבל האנושי. התובנה החשובה ביותר והראשונה מתוך ארבע האמיתות הנאצלות היא - יש סבל - הוא קיים מעצם היותינו בני אדם. אבל גם יש לו סיבה, סוף ודרך להגיע לסוף הסבל.

סבל פסיכולוגי:

הסבל הפסיכולוגי הוא חוויה אישית, סובייקטיבית אשר מגיע בעקבות כאב גופני או נפשי. הסבל הפסיכולוגי נגרם כתוצאה מהתנגדות לחווית כאב: משהו לא נעים קורה במציאות שפעלה בניגוד לציפיות שלנו, בעקבות זאת עולה תחושת תסכול על כך שהאירוע קרה וכך נוצר הסבל הפסיכולוגי. לדוגמא, אם אדם החליק במהלך רכיבה על האופניים - ייגרם כאב פיזי בלתי נמנע, אבל הסבל הפסיכולוגי הוא התולדה של הימים של חווית האשמה העצמית כי ״ידעתי שלא הייתי צריך לרכב על האופניים בגשם!״.

סבל פסיכולוגי וכאב רגשי:

בבודהיזם יש משל נפלא שנקרא ״משל החצים״ המתאר מקרה בו אדם הולך ביער ולפתע פוגע בו חץ (כאב רגשי) בעוד חץ נוסף (סבל פסיכולוגי) עושה את דרכו אליו. אם יתעכב האדם על החץ הראשון שפגע בו לא יהיה פנוי ודרוך כדי להתחמק מהחץ השני אשר עשוי לפגוע בו גם. מטרת המשל היא להבחין בין הכאב שהוא חלק בלתי נמנע מהקיום האנושי לבין הסבל הפסיכולוגי ממנו אפשר להימנע ו/או לעבוד ע״מ להפחית אותו.

הגישה המקצועית שלי הושפעה רבות מהבודהיזם. מרגע שמאמצים את תפיסת העולם של הפילוסופיה הבודהיסטת הדגש בטיפול ובחיים בכלל עובר להיות על איכות החוויה, נוכחות, קצב איטי ושליו ומאוד טבעי. מרגע שקצב התנועה שלנו מתכנס לקצב של הבודהיזם נוצר מרחב טיפולי שמאפשר ריפוי עמוק בנפש האדם.

זן (Zen)

זן הוא זרם בתוך הבודהיזם אשר שם דגש על נוכחות בהווה באופן חוויתי ורדיקלי יותר מאשר על הלימוד והדרך (שמאפיינים את הבודהיזם). הזן שם דגש על מיניליזם: במילים, בפעולות, פרשנויות וכו׳.

הגישה המקצועית שלי הושפעה רבות מתרבות הזן בכך שבנוסף להבנות הרחבות שקיבלתי מהבודהיזם הזן הביא איתו שילוב של מינימליזם חד ונקי לאופן שבו אפשר להתחבר לטבע האמיתי שלנו ולהיות נוכחים.

אי-שניות | נון - דואליטי (Non-Duality | Advaita Vedanta)

אי-שניות היא גישה רוחנית פילוסופית עתיקה לפיה המציאות היא אחת ואינה מחולקת לאדם ועולם או בפנים וחוץ, והכל הוא ביטוי של אותה מציאות אחת. בסנסקריט Advita Vendanta (א =לא, דוויטה = שניים, ודה = ידע, אנטה = אחרון / סופי) כלומר זוהי הודה אחרונה והחשובה ביותר - ההבנה שאין הפרדה בין האדם למציאות.

אמנם, הדבר יכול להישמע טרוויאלי, אבל אם נבחן את שורשי הסבל הפסיכולוגי בקרב בני האדם, נזהה ברוב המקרים תחושת נפרדות מהמציאות (כלומר יש את אותי ויש את המציאות). כך, לדוגמא, אדם שלא התקבל לעבודה מסוימת יכול להיות מזוהה עם מחשבה כמו ״איך הם עשו לי את זה?״, או ״אני בחיים לא אתקבל לעבודה״.

תפיסת העולם לפיה אין הפרדה בין האדם למציאות מגיעה להבנה כי כל מה שאנחנו יכולים להיות בטוחים לגביו הוא חווית ״אני מודע״, וכל מה שמעבר לכך מייצר חווית נפרדות מהמציאות שגורמת לסבל פסיכולוגי.

יוגה (Yoga)

ברמה התודעתית, לפי פטנג׳ילי שהוא אחד מהאבות המייסדם של היוגה כפי שאנו מכירים אותה היום, מטרת היוגה היא ״השקטת תנודות התודעה״. כלומר, תרגול יוגה מטרתו לבצע פעולות מסוימות באופן מסוים שבכוחו להשקיט את תנועות התודעה וכך לחוות את הטבע האמיתי שלנו שהוא ״העצמי המתבונן״. תנודות התודעה: מחשבות, זכרונות, דמיונות וכו׳ מייצרים תנועה שממסכת את הטבע השקט, הרגוע והאוניברסלי שלנו. ממש כמו שעננים ״מכסים״ את השמש.

ברמה התהליכית, יוגה היא מערכת מקיפה של תרגולים כגון: תנוחות (אסאנות), נשימות (פראנאיאמה), מדיטציה וכיו״ב אשר מטרתם לסייע ולהכווין את האדם ליציבות, צלילות ונוכחות. תרגול היוגה כפי שהוא מוכר בעולם המערבי, מתייחס בעיקר לתנוחות (האסאנות) שמטרתן המקורית היא הכנת גופו של היוגי למדיטציה ארוכה. ברמה התרגול, האסאנות אמורות ליצר מאמץ ותנועה אבל באחדות עם הגוף ובאופן רך ויציב.

יוגה מהווה עבורי עמוד תווך בחיי האישיים, ואני מביא חלקים ממנה לחדר הטיפולים בין אם מהגישה הפילוסופית או תרגולים פרקטיים המסייעים לפתח יציבות פנימית.