ו..מה ספורטאים וספורטאיות צעירים יכולים ללמוד מזה?
לעיתים קרובות בפסיכולוגיה אנחנו מגלים גורמים אשר משפיעים על תופעה מסוימת באופן שלא ציפינו לו, כדוגמאת המקרה הבא: במרץ 2020 פורסמה כתבה במגזין "Sports Illustrated" תחת הכותרת "בתוך הראש של לברון ג'יימס", ובעמוד האינטרנט (לינק בתגובה הראשונה) ניתן לראות את לברון ג'יימס משחזר מהלך ממשחק עבר בדיוק מפליא ועל שלל פרטיו כאילו הוא התרחש זה עתה בעוד אנתוני דייויס מקשיב לו ומסכם את דבריו בתגובה "כן.. כל מה שהוא אמר..". על פניו, ייתכן שזיכרון של פרטים כאלו בפני עצמו לא ייתפס כמשמעותי ביותר לביצוע ספורטיבי, אך למעשה לא כך הדבר. יתרה מזאת, יש הטוענים (ג'ייסון קיד) שדווקא יכולת הזיכרון של לברון ג'יימס היא זו שהופכת אותו לאחד משחקני הכדורסל הגדולים בכל הזמנים.
על חיזוי, ניסיון וביצוע: אחד מהממצאים המחקריים המשוחזרים ביותר במדעי הספורט, הוא שיכולת החיזוי (anticipation) של ספורטאי עלית מנוסים עולה באופן משמעותי ביותר על זו של ספורטאים צעירים בעלי פחות ניסיון. מה היא אותה יכולת חיזוי? לדוגמא, במידה ושחקן כדורסל (מגן) שומר על שחקן מהקבוצה השנייה (תוקף) בעוד התוקף מחזיק בכדור - ברגע ששחקן ההתקפה מבצע תנועה חדה שחקן ההגנה צריך לקבל החלטה תוך מיל' שניות האם לבצע ניסיון לחטיפת הכדור מהיריב או להמשיך ולעקוב אחריו שמא שחקן ההתקפה מבצע הטעיה (deception) ויצליח "לנער" אותו ולנטל את השמירה שלו.
מה המחקרים בתחום מצאו? ממצאי מחקרים מראים, שספורטאים מנוסים חוזים את תנועות ההטעיה (העתידיות) של יריביהם באופן מדויק יותר מאשר ספורטאים שאינם מנוסים, כמו לדוגמא: במחקרם של ג'קסון ושות' (Jackson et al., 2018) בו הציגו החוקרים ל-48 שחקניות כדורגל ברמות שונות סרטונים בהם נעים שחקנים עם הכדור: בחלק מהסרטונים הוסתרה חלק מהתמונה כך שהשחקניות נדרשו לחזות האם השחקן ביצע הטעיה או באמת הלך עם כיוון הכדור על סמך אזורים גופניים מסוימים בלבד (רק פלג גוף עליון \ תחתון וכו'). תוצאות המחקר הראו, שהשחקניות המנוסות חזו באופן מדויק יותר את תנועת שחקני ההתקפה. בנוסף, מחקר שנערך בתנאים דומים אך נערכה בו גם סריקת fMRI במקביל לצפייה בווידאו וחיזוי הפעולות, נצפתה אקטיבציה (הפעלה) באזורי הפעולה-צפייה במוח בקרב השחקנים המנוסים באופן מובהק יותר מאלו הפחות מנוסים.
אז.. איך זה קשור לזיכרון של לברון ג'יימס? יכולת החיזוי של פעולות והתרחשויות במהלך משחק כדורסל (וספורט בכלל) היא מיומנות הנרכשת לאורך זמן ומתבססת על ניסיון וזיכרון. המוח האנושי מבצע חיזוי על סמך ידע קיים, ובכדי להשתמש בידע הזה צריכות להתבצע באופן יעיל שתי פעולות חשובות: (1) אחסון הזיכרון ו-(2) שליפת הזיכרון. היכולת של לברון ג'יימס לאחסן ולשלוף מידע מהזיכרון באופן מפליא משכללת את יכולת החיזוי שלו בפרק זמן של מיל' שניות בזמן משחק. תחשבו על זה כמו על אלגוריתם של פייסבוק, גוגל או כל אפליקציה: ככל שיהיה לו יותר מידע כך הוא יוכל לחזות באופן מדויק יותר התרחשות עתידית. כך, באופן דומה, לברון ג'יימס וספורטאים וספורטאיות נוספים אשר ניחנים ביכולת זיכרון (אחסון ושליפה) עשויים להשתמש בכך בכדי לחזות באופן טוב יותר התרחשויות בעת ביצוע ובאמצעות זאת לשפר את ביצועיהם.
כיצד ניתן לשפר את ביצועיהם של שחקנים צעירים באמצעות שיפור הזיכרון? שחקנים צעירים רוכשים מיומנויות רבות במהלך התפתחותם הספורטיבית. את סוגי הזיכרון ניתן לחלק לשני סוגים: (1) דקלרטיבי ו-פרוצדוראלי; זיכרון דקלרטיבי נקרא גם זיכרון גלוי והוא זיכרון של תוכן אליו אנחנו מודעים שאנחנו מודעים כגון: לספר על שיחה שהייתה, למנות את שמות נשיאי המדינה וכו', בעוד זיכרון פרוצדוראלי מתייחס למידע אליו אנחנו לא מודעים שאנחנו מודעים או שלא ניתן להסבירו כגון: כיצד אנחנו רוכבים על אופניים או כותבים עם עיפרון.
שני סוגי הזיכרון הינם קריטיים להתפתחות של שחקנים צעירים, ולכן יש להשקיע בשניהם באופן משמעותי ועקבי בכדי לשפר את יכולותיהם של השחקנים הצעירים בעתיד. לדוגמא, זיכרון פרוצדוראלי ניתן לפתח על ידי חזרתיות של תנועה באופן כזה שהיא תוטמע היטב במוחו ובגופו של האתלט ובואפן ממוקד (Deliberate) – ככל שמיומנות (skill) מסוימת תתורגל יותר כך הזיכרון הפרוצדוראלי שלה ישתפר. אולם במקביל יש לעבוד גם על הזיכרון הדקלרטיבי, באמצעות מעבר על סרטונים של משחקים ו\או השחקן והקפדה על שיחזור מקרים חיוביים או שליליים ממשחקים (בעל פה או בכתב). ככל שנעזור לספורטאים ולספורטאיות לפתח את שני סוגי הזיכרון הללו, כך תשתפר היכולת שלהם לחזות מהלכי יריב במהלך משחקים וכתוצאה מכך תשתפר קבלת ההחלטות שלהם כך שהם עשויים להיות יעילים יותר על המגרש ולהימנע מבזבוז אנרגיה מיותרת.
לסיכום, מי שאולי יום אחד יהיה לברון ג'יימס של הכדורגל (סתם לא באמת), ואחד השחקנים הצעירים האהובים עליי בעולם ובברצלונה בפרט הוא פרנקי דה יונג (24), אשר באופן קבוע יושב במטוס בחזרה ממשחקים וצופה שוב ושוב במהלכים שלו מהמשחק (מוצלחים ולא מוצלחים) ולנתח את האופן בו הוא יכול להשתפר בפעם הבאה. גם פרנקי מבין שבעולם של שבו החשיבות של Big Data היא כה גדולה, חשוב להבין שגם למוח ולגוף של הספורטאים והספורטאיות יש מאגר ידע שכזה והתוכן בו חיוני ביותר.
חלק מהפרטים בפוסט נלקח מהספר הנפלא: "The Playmaker's Decisions" מאת: Daniel Peterson ו-Leonard Zaichkowsky, PhD.
המשך יום נפלא!
