רוג'ר פדרר מסביר איך "לא-להצליח"

#רץ_ברשת

רוג'ר פדרר הוא אחד הספורטאים האהובים עליי, ומאז שהסרטון הזה עלה לאוויר אני לא יכול להפסיק לראות אותו ומראה אותו לכל מי שאני רק יכול.

במילותיו הפשוטות ובחיוך מתוק פדרר מצליח לתמצת ולמסגר מחדש את החוויה של חוסר הצלחה בספורט ובעיקר את המשמעות שלה על ההתפחות המקצועית של ספורטאים הישגיים.

רגע לפני שאתייחס לרגעים ספציפיים מהסרטון אגיד דבר אחד שחשוב לי להדגיש עליו אני חוזר בקליניקה, עם המאמנים והספורטאים שאני עובד איתם ובערך עם כל מי ששואל אותי: המונח כישלון הוא לא מונח ששומעים בשיח מקצועי נורמלי עם ספורטאים אלא מונח ששייך לעולמות התקשורת והמדיה (ביחד עם מונחים נוספים כמו "ווינר"). בשיח מקצועי תקין מאמן לא אמור להגיד לספורטאי שהוא "נכשל" או שהוא לא "ווינר". עיתונאים יכולים להשתמש במונח אלו - אבל לא מאמנים, הורים או כל מי שהמהווה סביבה תומכת של ספורטאים וספורטאיות מקצוענים. לכן, אתייחס לדבריו של פדרר באמצעות המונח "חוסר הצלחה".

ציטוטים:

• "מהו אחוז הנקודות שניצחתי? רק 54%! במילים אחרות, אפילו טניסאי שמדורג בטופ העולמי מנצח בקושי חצי מהנקודות אותן הוא משחק" - זה נתון שהוא לא פחות מ-mind blowing: למעשה, פדרר הגדול והאיש שכמעט יצר את המשחק מחדש הפסיד כמעט כל נקודה שנייה! אז הוא זכה ב-20 תארי גראנד סלאם תוך שהוא מתמודד עם כל כך הרבה פעמים בהם הוא לא הצליח. וואוו.

• "כשאתה מפסיד כמעט כל נקודה שנייה בממוצע אתה לומד לא להתעכב על כל חבטה" - כלומר, זה לא קשור בכלל לאם הוא הצליח בחבטה או לא. אלא ביכולת של הספורטאי למקד את הקשב שלו בפעולה הבאה ולא בטעויות או הצלחות העבר הקרוב. זו עבודה יום-יומית עליה אנחנו עובדים עם הספורטאים, זו תנועה שצריך ללמד ולאמן: לזהות את ההתרגשות \ התסכול, את האופן שבו הוא משפיע על הגוף והמחשבות, לסמן את זה, לנקוט בפעולה שתחזיר את הריכוז למקום הנכון (לדוגמא: נשימה, מחוות גוף ועוד) - ולהמשיך.

• "כשאתה משחק על נקודה, זה צריך להיות הדבר הכי חשוב בעולם - והוא אכן כזה! אבל כשזה מאחוריך - זה מאחוריך" - מה שפדרר מסביר פה (ונותן דוגמאות בהמשך) הוא שהמרכיב המנטלי שלו להצלחה הוא היכולת להיות בנוכחות ומחויבות מלאה בכל חבטה שהוא הוציא - בין אם היא הצליחה או לא, הדבר הבא אחרי שהנקודה נגמרה הוא חזרה לפוקוס. מניסיוני, הספורטאים המצליחים ביותר הם לא אלו שעושים הכי פחות טעויות, אלא אלו שהטעויות שהם עושים משפיעים הכי פחות על הפעולה הבאה שלהם.
  

• "אתה רוצה להפוך להיות מאסטר בהתגברות על רגעים קשים" - לדעתי זה מתמצת הכל ורק מחזק את התפיסה המקצועית שלי: כדי לייצר ספורטאים מצליחים הם לא צריכים להיות "ווינרים" אלא עם יכולות דומיננטיות להתמודדות אפקטיבית עם אתגרי הקרייה שלהם. ובמילותיו של פדרר להיות מאסטרים.

• "תעבוד קשה יותר, תעבוד חכם יותר... תזכור! תעבוד חכם יותר!"- הרבה פעמים נדמה לספורטאים ואנשי צוות שעוד מאמץ יביא לשיפור. והאמת היא שגם מבחינה גופנית וגם מבחינה מנטלית זה לא לגמרי מדויק: צריך לדעת לעבוד נכון ולבצע התאמות לאורך כל הדרך - לשינויים אותם עובר הספורטאי כאדם, המקצוע ועוד. כלומר, לא תמיד להתאמץ יותר זו התשובה הטובה יותר. צריך גם להשקיע מחשבה ולעבוד חכם.

אני מניח שאין שמח ממני שהנאום הזה של פדרר צולם ועלה לרשתות, ואני ממליץ לכל ספורטאי וספורטאית, מאמן מאמנת, או הורה לראות ולהפנים את הדברים שהוא מציג כאן ואת המשמעות שלהם. באופן כמעט פרדוקסלי פדרר מציג כאן את האופן שבו ההתמודדות האפקטיבית שלו עם חוסר ההצלחות שלו בקריירה היא מה שהביא לו את ההצלחה בטווח הארוך.

ועכשיו, כשאתם מסתכלים על ספורטאי או ספורטאית, בין אם הם מתאמנים, מכרים שלכם או מישהו שאתם מעריצים ורואים שהם חזרו מתחרות ולא עמדו בציפיות או הפסידו משחק חשוב, תזכרו שהרגע הזה הוא רק חלקיק אחד בתוך מארג שלם של קריירה אינטנסיבית מתהווה ודינאמית.

איך נפתח את היכול של להיות "מאסטרים בהתמודדות עם רגעים קשים"?

בעבודתי כפסיכולוג מתחום הספורט, אני פוגש ביחד עם הספורטאים את התסכולים באופן יום יומי. העקרונות שלי מנחים אותי קודם כל לעשות סדר בדברים, כלומר: לחזור לנוכחות, להתבונן בחוויה, לקבל אותה ולמצוא פתרונות. חלק מהכלים שעוזרים בעבודה הזו הם: כתיבת ריפלקציה (שיקוף) של משחק או תחרות כדי לעשות עיבוד אפקטיבי והבנייה של אופן ההסתכלות של הספורטאי על תחרות ולהפיק ממנה מסקנות ולקחים להבא. הכנה מנטלית שמתמקדת בנוכחות: נשימות, מדיטציה, התבוננות בחשיבה ועוד. המטרה היא שעם הזמן הגוף יהיה פחות תגובתי לאירועים מתסכלים ושהספורטאי יידע כיצד להגיב ברגע שהם קורים.

בהצלחה :)