ובנוסף... ומה צריך להבין ולעשות כדי למנוע את הפגיעה בבריאות הנפשית של ספורטאים וספורטאיות?
על מה נדבר בפוסט הנוכחי? 1. מקרה הבוחן של נאומי אוסקה והתקפי הדיכאון והחרדה שהובילו אותה לפרוש מהרולאן גארוס 2. סקירת ממצאים מחקריים בנושא בריאות נפשית בקרב ספורטאים וספורטאיות, והסבר לפגיעה בבריאותם הנפשית של ספורטאים\יות. 3. תיאור המקרים של מייקל פלפס וקווין לאב – ספורטאי עילית ששיתפו בעבר שהם מתמודדים עם משברים נפשיים, ובן סימונס אחד שאולי חווה משבר נפשי בימים אלה. 4. 3 נקודות לעתיד לטיפול בפגיעה בבריאות הנפשית של ספורטאים וספורטאיות – (1) מניעת המשבר על ידי הקניית כלים פסיכולוגיים להתמודדות עם אתגרים בקריירה, (2) תמיכה שוטפת של כל הסביבה הספורטיבית ו-(3) איתור וטיפול במקרים דחופים באמצעות פניה לאנשי מקצוע מבריאות הנפש.
ב-31.5.21 נפל דבר בעולם הטניס והספורט בכלל: נאומי אוסקה הטניסאית המדורגת שניה בעולם הודיעה שהיא פורשת מהרולאן גארוס (אליפות צרפת הפתוחה ואחד מארבעת מטורנירי הגראנד סלאם). זו הייתה אחת מהפרישות הדרמטיות של ספורטאי\ת ברמה הזו מטורניר כה בכיר בעולם הספורט. תחילה נראה היה, שפרישתה של אוסקה נבעה בעקבות סכסוך שנגרם לאור היעדרותה ממסיבת העיתונאים לפני הטורניר, שעל פי התקנון הטניסאים והטניסאיות מחויבים להשתתף בה ובאם לא יאלצו לשלם קנס. אולם, מהודעת הפרישה התברר שהנושא העיקרי כאן הוא לא מסיבת העיתונאים עצמה: אוסקה הסבירה שהיא נמנעה ממסיבת העיתונאים והחליטה לפרוש מהטורניר מאחר והיא חווה "התקפי דיכאון וחרדה" מאז שנת 2018.
מאז הודעתה, נכתבו מאות כתבות ופוסטים בנושא ובכל אתר, ערוץ או עיתון ספורט הייתה התייחסות לסיפורה האישי וגם לצורך בדאגה ל"בריאותם הנפשית" של ספורטאים וספורטאיות. אבל, לאור העובדה שזוהי לא הפעם הראשונה שספורטאי\ת עילית יוצא\ת באופן גלוי עם סיפור על מצב (אי)-בריאותו הנפשית, ולאור השתלשלות האירועים במקרה של אוסקה (איום בקנס, מבלי לנסות להבין את הנסיבות- לפי מה שידוע) נשאלת השאלה – האם בעולם הספורט עושים מספיק כדי לשמור על בריאותם הנפשית של הספורטאים והספורטאיות?
ההתייחסות ל"בריאות הנפשית" של ספורטאים וספורטאיות מקצוענים בספרות המקצועית: נושא הבריאות הנפשית בקרב ספורטאים וספורטאיות (Athlete Mental Health) הינו נושא חשוב ומורכב אשר חשיבותו הולכת וגוברת בעיני גורמים רבים בעולם הספורט. מתוך מגוון הפרעות הפוגעות בבריאותם ורווחתם הנפשית של ספורטאים וספורטאיות, שתי ההפרעות הפסיכולוגיות הנפוצות ביותר בקרב ספורטאים הן: חרדה ודכאון.
למרות ההשלכות המשמעותיות של הנושא, המחקר בתחום הפרעות דיכאון וחרדה בקרב ספורטאים וספורטאיות הוא יחסית מוגבל. בממצאי המחקרים הקיימים בנושא דיכאון, נמצא לדוגמא כי מתוך 465 ספורטאי\ות קולג' שהשתתפו במחקר 23.7% סבלו מסממני דיכאון ברמה בינונית ו-6.3% סבלו מסממני דיכאון ברמה בינונית – קשה (Wolanin et al., 2016). תוצאות המחקר עולות בקנה אחד עם מחקר נוסף אשר מצא כי מתוך 257 ספורטאי\ות קולג' שהשתתפו במחקר 21% סבלו מסממני דיכאון ברמה בינונית ו-6.2% סבלו מסממני דיכאון הרמה בינונית – קשה (Yang et al., 2007). כלומר, בחישוב גס, ניתן להבין כי כ-209 ספורטאי וספורטאיות קולג' מתוך 722 בשני המחקרים – סבלו מדיכאון(!). באשר לחרדה, מחקר שבחן את שכיחות התקפי החרדה בקרב ספורטאי עילית באוסטרליה מצא כי 4.5% מהספורטאים והספורטאיות חוו התקפי חרדה (מאובחנים) (Guliver et al., 2015). חשוב לציין, שמחקרים אלו הינם בעלי ממצאים דומים מאוד לשכיחות תופעות אלו באוכלוסייה הכללית, מה שמחזק את ההבנה – שהספורטאים הם בני אדם. בנוסף, ניתן להבין ממחקרים אלו שהפרעות התקפי החרדה והדיכאון אינן עניין של מספר ספורטאים בודדים.
מדוע מתרחשת פגיעה בבריאות הנפשית של ספורטאים וספורטאיות? קריירה ספורטיבית היא דבר מעורר לחץ. לכן, תחושות לחץ וחרדה הן מאפיין די שכיח בקריירה של ספורטאים וספורטאיות מקצוענים. בכדי להבין כיצד תחושות לחץ (דחק) מתפתחות להפרעות דיכאון וחרדה בקרב ספורטאים, אתמקד בשני מרכיבים (מתוך רשימת גורמים ארוכה) המלווים את הקריירה הספורטיבית של כל ספורטאי באופן גורף: (1) ביצוע ו-(2) שגרת אימונים. (1) ביצוע – מתייחס כמובן לצורך לבצע טוב ("לספק את הסחורה") באופן עקבי. ביצוע שלא תואם את ציפיות הספורטאי\ת והסביבה עשוי לגרום לתסכול שעשוי להתפתח בהמשך להתמודדות מורכבת יותר. כלומר, ספורטאים וספורטאיות (במיוחד מקצוענים) אמורים לעמוד בציפיות באופן עקבי. הציפיות הללו נובעות ממספר גורמים: השקעה של ההורים בקריירה של הספורטאי\ת, ספונסרים, ציפיות מחברי הקבוצה, תפיסת הערך העצמי של הספורטאי\ת את עצמו\ה בהקשר הספורטיבי ועוד. כל אלו ועוד גורמים רבים אחרים עשויים לגרום לקשיים פסיכולוגיים ומנטליים. (2) שגרת אימונים – מבחינת הרוטינה ושגרת היום-יום, להיות ספורטאי\ת זה קשה: ספורטאים\יות צריכים להקפיד על תזונה, שעות שינה, הוראות המאמנ\ת, להשקיע שעות באימונים, לשמור על רמות ריכוז גבוהות באופן יום-יומי ועוד. נסו לחשוב על עצמכם בתקופת מבחנים לדוגמא, לקום כל יום, ללמוד את אותם הנושאים ולחזור על כך שוב ושוב ושוב -קשה לא? רק שלספורטאים וספורטאיות אין אפשרות למועד ב', ופגיעה באימונים עשויה בסבירות גבוהה לבוא לידי ביטוי בפגיעה בביצוע.
כמובן, שאלו רק שני אתגרים מתוך שלל מרכיבים בעלי השפעה פסיכולוגית על ספורטאים וספורטאיות. לאתגרים אלו מתווספות אמונות (קצת מיושנות) ולא ממש רגישות ומיטיבות אשר קיימות שנים רבות בעולם הספורט לפיהן: "אלו רק תירוצים", "מי שלא חזק בראש לא יכול להיות ספורטאי\ת טוב\ה", "רק ספורטאים\ות חלשים\ות זקוקים לטיפול פסיכולוגי" ועוד. האמונות הללו מונעות מספורטאים וספורטאיות רבים להבין שיש בעיה, להודות בה ולגשת לבקשת עזרה. כך נוצר מצב שבו ספורטאים וספורטאיות נשארים עם הקשיים הפסיכולוגיים שלהם\ן לבד, הקשיים הפסיכולוגיים הללו פוגעים להם ברווחה הנפשית ו\או בביצוע (או שלא כפי שכבר נראה), וכך נוצר מעגל שלילי שמזין את עצמו וספורטאים\ות עשויים להרגיש שאין מוצא.
מקרים מפורסמים מהעבר – פלפס ולאב: (1) מייקל פלפס - השחיין הטוב ביותר בכל הזמנים עם 28 מדליות אולימפיות כאשר 23 מהן מדליות זהב, 33 מדליות באליפויות עולם ו- 8 פעמים שחיין השנה בעולם (אפשר להמשיך למנות את הישיגו על עוד שני עמודים) – שיתף כי הוא סבל במהלך הקריירה ובסופה מדיכאון ומחשבות אובדניות. בנוסף, פלפס השתתף בסרט "The weight of Gold" (טריילר בתגובה 1) בו הוא וספורטאים אולימפיים אחרים מספרים את המחיר הנפשי אותו משלמים הספורטאים האולימפיים. (2) קווין לאב – "הייתי בטוח שבעיות בריאות נפשית הן עניין של אנשים אחרים" - בנובמבר 2017 שחקנה של קליבלנד קאבלירס חטף התקף חרדה במהלך משחק נגד מינסוטה. לאב מתאר, שהוא לא רצה לחשוף בפני אף אחד את שמרגיש ושהוא חשב שהוא צריך "to be a man". לאב תיאר את שקרה לו בכתבה "everybody is going through something" (תגובה 2) לאחרונה, שיתף לאב שוב שהוא עדיין סובל ממחשבות אובדניות.
מקרה בוחן מההווה – בן סימונס: מרכיב נוסף אשר עשוי לגרום ולהעצים מקרים של דיכאון וחרדה בקרב ספורטאים הוא – התקשורת והאוהדים. כל ספורטאי\ת מקצוען\ית מוקף באנשים שרוצים שהוא ינצח. לספורטאי עילית יש גם קהל אוהדים שמצפים מהם לנצח ברמה כזו שמצב רוחם בשגרה תלוי בזה, לעיתים משקיעים זמן בצפייה בספורטאים מבצעים ולעיתים אף משלמים מכספם והולכים במיוחד לתחרות כדי לראות אותם מתחרים. בנוסף לכך, במקרים רבים ישנה תקשורת שמסקרת ומבקרת את ביצועיהם של הספורטאים ואף בוחנת את חייהם האישיים. דוגמא מעניינת לשחקן ש"ספג אש" ו"חצי ביקורת" רבים הוא בן סימונס (24) מפילדלפיה (NBA): בן סימונס נחשב לאחד הסופר-סטארים הגדולים של הקבוצה, אך במשחק מספר 7 והאחרון נגד אטלנטה בחצי גמר המערב ב-NBA הוא פשוט "נחנק" ברגעי האמת, כשהשיא היה 3:32 דק' לסיום כאשר הוא הגיע למצב שבו הוא יכול פשוט להטביע ברגע המכריע והחליט למסור את הכדור למטיס ת'ייבול (סרטון בתגובה 3). התקשורת והאוהדים קטלו אותו והטילו ספק ביכולותיו. אולם, מספר ימים לאחר המשחק החלו להישמע ביקורות כנגד ההשתלחות בסימונס ועלתה ההשערה שאולי המשבר המשפחתי שזה עתה הכה בו, השפיע על היכולת שלו על המגרש (אחותו התלוננה על תקיפות מיניות מתמשכות מצד אחיהם החורג, והסתרת הסיפור מצד אימם כדי לא לפגוע בקריירה של בן) (לינק לסיפור בתגובה 4). כלומר, צריך להסתכל מעבר ליכולת הלא טובה של השחקן ולהבין שהחיים האישיים משפיעים על הביצוע של ספורטאים וספורטאיות. סימונס אמנם לא הצהיר באופן גלוי שהוא סובל מדיכאון או חרדה, אבל באופן כמעט וודאי הוא סבל ממשבר פסיכולוגי -רגשי שבסבירות גבוהה השפיע על הביצוע שלו.
לסיכום – מה אפשר לעשות? בנושא הבריאות נפשית בקרב ספורטאים וספורטאיות, קצרה היריעה מכדי להסביר את כלל המשתנים הגורמים לפגיעה בבריאותם הנפשית של ספורטאים וספורטאיות, וניתן להרחיב בנושא עד לכדי כתיבת ספר שלם.
באשר לפתרונות אפשריים, בראש ובראשונה עלינו לפתח רגישות ולהפנות תשומת לב לנושא. דבר שני, עלינו לשים לב להבדל בין גורמים מנטאליים לפסיכולוגיים (עליהם עוד ארחיב בפוסט נוסף): המישור המנטלי נמדד בשדה הספורטיבי, ולשחקנים יכולה להיות בעיה או קושי מסוימים אשר פוגעים ביצוע שלהם ויש להקנות להם כלים להתמודד עם קשיים אלו. אך במישור הפסיכולוגי, אנחנו נתייחס קודם כל לספורטאי\ת כאדם ככל אדם: עם פחדים, תסכולים, משברים משפחתיים, מקרי אובדן וכו'. כמו שלא נצפה שעובד מהמשרד שלנו יצליח לתפקד בצורה נורמלית בזמן משבר משפחתי (לדוגמא: גירושין), עלינו להבין שגם במקרה של ספורטאי וספורטאיות עילית אירועי חיים אלו לא "עובר לידם".
בנוסף, בכדי לטפל בנושא עלינו להתמקד ב-3 מוקדים שונים: (1) מניעה –הקניית כלים מנטליים ופסיכולוגיים לספורטאים וספורטאיות בכל הרמות ובנוסף מתן דגש לכל ספורטאי וספורטאית על הלגיטימיות של רגשות שליליים ומשברים אישיים (באמצעות לדוגמא: שיתוף הסיפורים של אוסאקה, פלפס לאב ועוד). (2) תמיכה שוטפת – הפניית תשומת לב לשינויי קיצוניים בהתנהגות של ספורטאים וספורטאיות – ירידה חדה בביצוע, מצב רוח ירוד, התפרצויות זעם וכו'. במקביל מתן מענה בתוך הקבוצה כגון שיחה אישית (לא שיפוטית ומקבלת) או הפנייה לגורם מקצועי לגבי הטיפול בבעיה. מתן פרטי התקשרות של פסיכולוג\ית ששחקני הקבוצה מכירים והם יכולים לפנות אליו\ה מבלי לעבור דרך גורם בקבוצה, כדי למנוע מקרים שבהם גורמים כמו אשמה או בושה מונעים מהם להודות בכך שהם חווים קשיים פסיכולוגיים. (3) איתור וטיפול במקרים דחופים – במקרים דחופים, התייעצות או הפנייה לפסיכולוג\ית או איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש (במקרים מסוימים ישנו כבר צורך בטיפול קליני), תוך עירוב מינימום גורמים בקבוצה בכדי להקפיד על שמירה על פרטיותו\ה של הספורטאי\ת.
הנושא הזה הינו חשוב מאין כמוהו. המודעות אליו החלה לעלות רק בשנים האחרונות ועדיין דרושה עבודה רבה בהשפעה על ההבנה של כל הנוגעים והנוגעות לספורט באשר לקשיים הפסיכולוגיים מהם עשויים לסבול ספורטאים וספורטאיות. הודות לספורטאים וספורטאיות כמו נאומי אוסאקה, מייקל פלפס וקווין לאב – המודעות לנושא עולה ואנחנו בדרך הנכונה!
באיחולי שלווה ושמחה, המשך יום נפלא!
**מאמרים בגוף הטקסט – כל מי שמעוניין\ת בהפניה למאמרים והמחקרים המצוטטים בגוף הטקסט, מוזמנים\ות ליצור איתי קשר!**
