אתחיל את בלומר, שאין כמו להעלות פוסט מקצועי ראשון לעמוד הפייסבוק שלי בו אני שואף לתת הסבר לאופן שבו הקבוצה האהובה עליי לקחה תואר. התחושה היא עוד יותר טובה לאור העובדה שלאחר שנים קשות של התדרדרות סמויה שהתנפצה ברגע אחד משמעותי כל כך - התבוסה 8-2 לבאיירן מינכן ברבע גמר ליגת האלופות בשנה שעברה – ברצלונה שוב נראית כמו קבוצת כדורגל.
אתחיל קודם כל במעט רקע על העונה הנוכחית: הסיפור של ברצלונה בשנים האחרונות הוא לדעתי מקרה בוחן חשוב ומשמעותי המעיד על כך שהצלחות מסוימות עשויות למסך ולטשטש התנהלות 'אד-הוק' כושלת ושזכייה בתואר מסוים לא תמיד שווה את המחיר שבא על חשבון העתיד של המועדון. כך היה, ובעקבות ההצלחה המסחררת של ברצלונה של לואיס אנריקה ב-2015 (לקחה את ליגת האלופות, אליפות ספרד, גביע המלך הספרדי ואת הסופר-קאפ האירופי) אוהדים וחברי מועדון רבים המשיכו לתת אמון בהנהלת המועדון והתעלמו מרצף כשלים ניהוליים שכבר אז נראה היה שהיו עתידים לפגוע במועדון (אי-קידום צעירים, רכש שאינו מתאים, התנהלות כלכלית לא זהירה וכיו"ב). גורם תורם נוסף לאופוריה היה היכולת הפנומנלית של ליאו מסי באותן שנים, מה שהסיח את דעת המועדון מלבנות סביבו קבוצה חזקה לשנים הבאות. אקורד הסיום הדרמטי של אותה מגמה ניהולית שחשף את הבלוף של ברצלונה הגיע חמש שנים לאחר מכן באותה תבוסה היסטורית לבאיירן מינכן. אך התבוסה האמיתית והשברים אותם השאירו אחריו הנשיא ז'וזפ מריה ברתומאו מבחינת כלכלית, מוראלית וחברתית היו עצומים הרבה יותר מכל תוצאה שיכולה להיכתב על לוח.
מה נשתנה בעונה הנוכחית? אחרי הטלטלה שעבר המועדון שכללה את פיטורי המאמן, התפטרות הנשיא, ניפוי שחקני הרכב מהסגל בבושת פנים (לדוגמא: לואיס סוארז) וכמובן את ה-פקס המפורסם של מסי אשר בצעד שנראה בלתי סביר עד אותו משבר– ביקש לעזוב את ברצלונה באופן מידי, רונאלד קומאן שזה עתה מונה למאמן התחיל לעבוד, לאסוף את השברים ולבנות קבוצה ללא תקציב ועם שחקנים מרוסקים רגשית ומקצועית (לפני טראומת מינכן היו גם טראומת רומא וליברפול). יש לציין, שקומאן לא היה נראה כהצלחה גדולה בתחילת העונה ובארסה תחתיו הייתה נראית מבולבלת ומפוזרת. מעבר לכך, מסי על המגרש היה נראה כבוי, עצוב ובעיקר לא שבע רצון מהתנהלות המועדון מה שככל הנראה גרם למוטיבציה הנמוכה שלו לשחק והשפיע על חבריו לקבוצה.
כיצד ה"דינאמיקה הקבוצתית" הביאה לברצלונה את הגביע? כמובן שישנן מספר סיבות להצלחה חלק ניכר מהן מקצועיות וחלקן אחרות, כמו לדוגמא בחירתו בשנית של הנשיא האהוב של המועדון ז'ואן לאפורטה לנשיאות המועדון אשר החליף את ההנהלה הקודמת והפיח רוח תקווה מחודשת בקרב השחקנים והאוהדים. ברמה הפסיכולוגית-חברתית לראייתי, קומאן במודע או שלא במודע פעל באופן שסייע להצלחתה של ברצלונה בגביע המלך (ומי יודע אולי גם בליגה) והוא – הוא נתן לקבוצה לחוות את המשבר של תחילת העונה.
למה הכוונה? ישנן מספר תיאוריות מרכזיות של "התפתחות דינאמיקה קבוצתית" בתחום הפסיכולוגיה של הספורט. שתי תיאוריות מרכזיות הן 1. התיאוריה הליניארית (Tuckman, 1965) ו-2. תיאוריית המטוטלת (Weinberg & Gould, 2018). לפי התיאוריה הליניארית, ישנם ארבעה שלבים בתהליך התגבשות קבוצה: 1. התגבשות (forming), 2. סערה (storming) 3. נורמה (norming) ו-4. ביצוע (performing). תיאוריית המטוטלת, מוסיפה ומחדדת את ההנחה שההתפתחות אינה חד-כיוונית כך שכל אחד מהשלבים חוזר על עצמו יותר מפעם אחת, ובמידה וההתמודדות עם שלב הקונפליקט (סערה) הייתה חיובית וחברי הקבוצה קיבלו יחס ראוי – הלכידות הקבוצתית תעלה. כלומר, משבר הינה הכרחיים להתפתחות הדינמיקה והלכידות הקבוצתיים!
זה אחד הדברים שקרו בברצלונה - רונאלד קומאן עד היום לא נתפס כמאמן האולטימטיבי לברצלונה ויש עליו המון ביקורת, אבל הוא הצליח לייצר "שקט תעשייתי" בברצלונה, כך שהקבוצה אכן חוותה את המשבר במלואו אך מבלי לאבד אמון בשחקנים. הדבר בא לידי ביטוי בכך שקומאן לא השתלח בשחקנים מול התקשורת גם כאשר הם לא שיחקו כפי שמצופה מהם, לא הושפע משלל ביקורות שהופנו כלפיו אלא המשיך לנסות ולמצוא את הנוסחה הנכונה עבור סגל השחקנים הנוכחי ובעיקר חשב על טובת השחקנים והקבוצה לפני טובתו האישית. גם במהלך העונה הנוכחית הקבוצה חוותה משברים: הדחה מליגת האלופות על ידי פריז לאחר 4-1 בבית, הפסד בגמר הסופר-קאפ הספרדי, הפסדים בשני הקלאסיקוס נגד ריאל מדריד העונה ועוד. אבל קומאן כל הזמן נתן את התחושה שהכל בסדר, שהוא מאמין בשחקנים ומסתכל קדימה.
אז מה לקחנו מכאן? בתהליך התגבשות של קבוצה חייבים להיות משברים. כמו שתינוק צריך ליפול כדי ללמוד ללכת. המשברים נובעים מכך שבשלבים הראשונים של קבוצה ישנו שלב של חקירה זהירה של כל חבר קבוצה לגבי המיקום שלו בקבוצה (חישבו על עצמכם.ן ביום הראשון בצבא לדוגמא) ורק לאחר פרק זמן מסויים ה"זהירות" מתחלפת בהתנהגות יותר טבעית שאיתה מגיעים הקונפליקטים. כשחקנים.יות ומאמנים.ות חשוב מאוד לדעת זאת, לא להילחץ ולתת לקבוצה לחוות את המשבר, לתמוך בחברי הקבוצה ולסייע להם לפתור אותו מתוך ההבנה שבאמצעות המשבר הזה נבנית העמידות (resilience) של הקבוצה. אמנם בארסה של קומאן לקחה רק גביע (ובינתיים אפילו לא אליפות), ועם חזרתו של לאפורטה לכס הנשיאות אין לדעת מה יהיה בעונה הבאה, אבל מה שאפשר לומר בוודאות הוא: ההתנהלות של קומאן עזרה לשחקנים לחוות את המשבר בצורה תומכת – והביא גביע. אולי גם אליפות.
