ארבעה עקרונות להכנה המנטלית למשחקים האולימפיים בפריז 2024

#מיומנו_של_פסיכולוג_ספורט

אני עומד כנראה בפני אחד הרגעים המרגשים בקריירה שלי - טיסה לפריז עם המשלחת האולימפית. כפי שכבר ציינתי במס' פוסטים ומקומות נוספים באתר: אני מלווה את נבחרת ישראל בקשתות כבר מספר שנים, והשנה אזכה לטוס איתם למשחקים האולימפיים בפריז. עבורי כפסיכולוג מתחום הספורט, זוהי זכות ענקית ואני חווה בימים אלו התרגשות מסוג שעוד לא הכרתי, לקראת אירוע בסדר גודל שטרם חוויתי.

אז רגע לפני יריית הפתיחה (אצלנו זו באמת ירייה), אפרט בפוסט הנוכחי ארבעה עקרונות שליווי אותי בשלבים שקדמו להכנה למשחקים האולימפיים: כי לפני שמשתתפים במשחקים האולימפיים האתגר הוא להשיג אליהם כרטיס מלכתחילה (וזהו אתגר עצום). לאחר הבטחת ההשתתפות, העקרונות הללו הנחו אותנו בהכנה לרגע השיא - המשחקים האולימפיים בפריז.

המשחקים האולימפיים הם אירוע שיא עבור ספורטאים וספורטאיות מקצוענים: עצם ההגעה לטורניר, החשיפה ובעיקר למי שמצליח - זכייה במדליה, עשויים להיות מקדם עצום לקריירה הספורטיבית במונחים של כסף, פרסום, רמה מקצועית ועוד. לכן, ולאור העובדה שהמשחקים האולימפיים מתקיימים אחת לארבע שנים - המוטיבציה להצליח בקרה המשתתפים היא עצומה, וכמובן ביחד איתה מגיעים גם הלחצים והאתגרים המנטליים.

מניסיוני, הכנה מקצועית טובה מאפשרת בסיס טוב להתמודדות עם לחץ תחרותי, ומצמצמת את השפעתו באופן משמעותי. לכן, ההכנה למשחקים האולימפיים אופיינה בשעות רבות של עבודה עם הספורטאים, בניית תוכנית מנטלית אישית וקבוצתית, בתהליכים ארוכי טווח וניטור וטיפול בגורמים שעשויים להוות מכשול בטווח הקצר.

אז מתוך עקרונות רבים להכנה מנטלית לאירוע הספורט הגדול בעולם, ריכזתי כאן ארבעה עקרונות פסיכולוגיים ומנטליים אשר הנחו את תהליך ההכנה המנטלית למשחקים האולימפיים:

1. "התרגלות לגירויים = חיסכון באנרגיה"- לצורך ההסבר של עקרון זה, נגדיר בקצרה מונח חשוב מפסיכולוגיה: התרגלות (הביטואציה) שמשמעותו: ״ירידה בעוצמת התגובה לגירוי מסוים בעקבות חשיפה מתמשכת״. אירוע כמו המשחקים האולימפיים מאופיין בגירויים חדשים רבים ועוצמתיים. גירוי חדש צורך המון אנרגיה, כך שבכל מה שקשור לביצוע אנחנו רוצים לצמצם את האנרגיה שתידרש מהספורטאים כדי לעבד את החוויה שלהם - עד כמה שניתן. לכן, צוות הנבחרת פעל בעקביות כדי לדמות בצורה הטובה ביותר ועם המשאבים הקיימים את אופי הירי שצפוי לקשתים במשחקים האולימפיים. עשינו זאת באמצעות תחוריות סימולטיביות ("סימולציות") אשר כללו ירידה לפרטים ושאפו לדמות את הירי כפי שהוא יתקיים בתחרות עצמה, כמו לדוגמא: המתנה בחדר המתנה (לא קיים בתחרויות אחרות), ראיונות באנגלית ועברית עם סיום הירי, כרוז, דגלים ואפילו - הפגנות פרו פלסטינאיות. שתי מטרות עיקריות בקיום סימולציות הן: האחת, כאמור, התרגלות גופנית ומנטלית לגירויים כדי להפחית מעומס הגירויים החדשים שהספורטאים יחוו במשחקים האולימפיים. השנייה, זיהוי ומתן פתרונות אשר עולים מהירי שאמור לדמות ירי במשחקים האולימפיים (כמו לדוגמא, מה עושים בחדר ההמתנה? באילו כלים מנטליים משתמשים?).
   

2. "תחרותיות פנימית - הצלחה חיצונית" - אחד מהגורמים שנמצאו כתורמים באופן הטוב ביותר להתפתחות של ספורטאי הישגי בכל ענפי הספורט התחרותי הוא: האופן שבו החברים לקבוצה מהווים תחרות זה לזה. בקבוצות ונבחרות בהן רמת התחרותיות הפנימית גבוהה (ובהנחה שהתחרותיות היא בריאה), הספורטאים מרוויחים פעמיים: הם גם מוצאים את עצמם דוחפים קדימה כדי לשמור על הקצב של הסביבה ולא להישאר מאחור, וגם מגיעים לתחרויות כאשר הם רגילים לתחרותיות כחלק משגרת היום שלהם. במילים אחרות, ספורטאי שהסביבה בה הוא מתאמן "נוחה" לו, עשוי למצוא את עצמו צובר פערים. לכן, במקרה של הנבחרת, כחלק מההכנה לתחרויות על כרטיס למשחקים האולימפיים ולמשחקים האולימפיים עצמם, יזמנו תחרויות פנים אשר התקיימו אחת לשבוע. תוצאות התחרויות חושבו, נצברו והשפיעו על גורמים שונים בהמשך העונה. למעשה, הקשתים מצאו את עצמם מתחרים כל שבוע לפחות פעם אחת זה בזה. כך הם הגיעו לעונת התחרויות כשרמת התחרותיות והישגיות שלהם גבוהה וגם כשכל אחד "נאלץ" לדחוף את עצמו באימונים כדי לנצח בתחרויות פנימיות - מה שהעלה את רמת הביצוע של כולם.
   

3. פחות עומס - יותר הישגים - או במילים אחרות - מניעת שחיקה. מה שמוביל את העיקרון הזה הוא הטיה אשרת נקראת "הטיית הפעולה" (action bias) אשר מתייחסת לנטייה של אנשים לבחור פעולה אקטיבית על פני אי-פעולה גם במקרים שבהם לא בהכרח נדרשת פעולה. הבסיס להטיה זו נעוץ בצורך בתחושת שליטה, ובעצם ביצוע פעולה אקטיבית מתקיימת תחושה של שליטה בעוד חוסר-פעולה עשוי לעורר תחושת חוסר-אונים. הדוגמא הקלאסית מעולם הספורט מגיעה מבעיטות עונשין (פנדלים) בכדורגל: בעוד ש-29% מבעיטות העונשין נבעטות למרכז השער רק ב-6% מהמקרים השוערים נשארים במרכז השער (Bar-Eli et al., 2007). במקרה של הכנה למשחקים האולימפיים ובעיקר בתקופה של השבועות שלקראת הטורניר, יש נטייה להרגיש שיש המון דברים לעשות, ושצריך להתאמן עוד, ולתקן עוד דברים ולהשקיע בהכנה. כל המחשבות האלו נכונות, אבל אנחנו לא רוצים להגיע למצב שהספורטאים יגיעו למשחקים האולימפיים במה שנקרא Over-Training או במילים אחרות - שחוקים. המשחקים האולימפיים ידרשו מהם הרבה מאוד אנרגיות גופניות ומנטליות גם בתהליך ההכנה וגם בתחרות עצמה ולכן דאגנו לשים לב שיש לקשתים ימי חופש ומנוחה, אימונים שהם גם מעט פחות אינטנסיביים ובעיקר היינו עם היד על הדופק כשסימני עייפות התחילו להופיע.
   

4. "שיהיה ברור" - Make it obvius הוא עקרון שאימצתי מספרו של ג'יימס קליר - הרגלים אטומיים. בניית תוכנית עבודה מנטלית עם ספורטאים עשויה להיות מאתגרת מאחר ורוב הכלים המנטליים והפתרונות אותם אנחנו מספקים מתבצעים כשעולה משהו אקוטי "כאן ועכשיו" ולכן קצת יותר קשה לאגד הכל לתוכנית מסודרת שהספורטאים יודעים בדיוק איך לתפקד בכל מצב. בטורניר כמו המשחקים האולימפיים שבו רף הציפיות, החשיפה והסיקור עולים - עשוי לעלות גם מפלס הלחץ ולכן יש צורך בבהירות לגבי - מה עושים בכל מצב? הפתרונות שניתנים לא צריכים בהכרח להיות מוחלטים אלא לספק אפשרות (לדוגמא, אם ספורטאי מרגיש לחץ לפני מקצה - איך הלחץ בא לידי ביטוי? מחשבות או בתחושות גופניות? אם בתחושות גופניות לדוגמא: האם הוא מרגיש כרגע שהוא צריך תרגיל להירגעות כמו נשימה? או תרגיל להעלאת עוררות כמו ג'אלינג?).

לסיכום,

כפסיכולוג מתחום הספורט, האתגרים העומדים בפניי לפני המשחקים האולימפיים הם רבים: הספורטאים ואנשי הצוות מגיעים עם ציפיות רבות, לעיתים מעט שחוקים, כל החלטה יכולה להיות קריטית, כל פעולה יכולה להשפיע על קריירה שלמה. כמו שאני רואה זאת, תפקידי במקומות האלה הוא לסייע לקבל את ההחלטות הנכונות מהמניעים הנכונים. לנסות לראות את הדברים בצורה השלמה והבריאה ביותר תוך סימון המקומות שבהם ייתכן שההחלטות מתקבלות ממקום של פחד, לחץ או תשישות, או גורמים אחרים.

בהצלחה! :)