הפסיכולוגיה של הספורט החלה את צעדיה הראשונים באמריקה הצפונית כאשר הפסיכולוג האמריקאי נורמן טריפלט (Tripeltt, 1898) תהה לעצמו מדוע רוכבי אופניים רוכבים מהר יותר כאשר הם רוכבים לצד רוכב אחר מאשר בזמן שהם רוכבים לבד. מאז, התפתחה הפסיכולוגיה של הספורט באופן אסטרונומי עד שהתגבשה לתחום מחקר ויישום בפני עצמו בתוך עולם הפסיכולוגיה. הפסיכולוגיה של הספורט שמה דגש משמעותי על יישום טכניקות המבוססות על ממצאים מדעיים אשר נאספו במשך עשורים רבים תוך עבודה עם ספורטאים בשטח, באמצעות שימוש באמצעים אמפיריים (מדידים) כגון: שאלונים, מדדים פיזיולוגים וכו' בכדי לבחון את השפעתן ויעילותן. הכלים והידע מתחום הפסיכולוגיה של הספורט הגיעו במהרה גם למחוזות המתקיימים מחוץ לתחום הענפים הספורטיביים וייושמו ככלים לשיפור ביצועים בקרב אנשי מקצוע כגון: שחקנים, רופאים, פעלולנים ועוד.

​

המרכיב ה"פסיכולוגי" הוא אחד משלושה גורמים מהם מורכב ביצוע ספורטיבי. "הפסיכולוגיה של הספורט" נותנת מענה מקצועי למרכיב הפסיכולוגי בכדי להפוך את היכולת הספורטיבית של כל ספורטאי\ת לשלמה יותר. לעיתים יוצא לנו לראות "ספורטאי על" מוערכים וכישרוניים מפגינים ביצועים אשר לא משקפים את יכולותיהם וגורמים להם להפסיד תחרויות ולאבד תארים. חלקם מתארים קושי מנטלי מסוים, וחלקם מדברים על בעיות פסיכולוגית מורכבות יותר כגון דיכאון וחרדה (מייקל פלפס ונאומי אוסקה). ישנן דוגמאות רבות למקרים בהם ספורטאים ביצעו ברמה פחותה מיכולותיהם (underperformed) כגון: גולדן סטייט בגמר ה-NBA 2016, פדריטה פליסיאן באולימפיאדה באתונה 2004, ההחלקה של ג'ון טרי בגמר ליגת האלופות 2008 ועוד מקרים רבים אשר נרשמו בדפי ההיסטוריה. מכאן ניתן להבין שהמרכיב הפסיכולוגי מהווה גורם משמעותי ביותר בביצוע ספורטיבי: אם ספורטאי בעל יכולות פיזיות וטכניות גבוהות לא מצליח לבטא אותן בסביבה תחרותית, יתכן בסבירות גבוהה שמדובר במרכיב הפסיכולוגי שגורם לירידה בביצוע.

​

ישנן עדויות ניכרות למשמעות הקריטית של הגורם הפסיכולוגי בביצוע כפי שתופסים אותו בעולם הספורט: וינברג וגולד (Weinberg & Gould, 2018) גורסים כי רוב מאמני הספורט מייחסים למרכיב הפסיכולוגי השפעה של 50% על הביצוע בענפי ספורט פתוחים בהם הספורטאים מתמודדים עם ספורטאים השקולים להם ברמה הפיזית (לדוגמא כדורסל) בעוד בענפי ספורט סגורים (לדוגמא גולף וטניס) ההשפעה עולה ל-80% עד 90%. בנוסף, המחקר אותו ערכו לינץ' וסקוט (Lynch & Scott, 1999) בו שאלו את הרצים המקצוענים הבכירים ביותר בארה"ב מהו החלק שהמרכיב המנטלי תופס בביצוע, דיווחו כלל הרצים במחקר כי הם מאמינים שהמרכיב הפסיכולוגי משפיע החל מ-50% ועד 80% ואף 90% על הביצוע. יתרה מזאת, אורליק ופרינגטון (Orlick & Parington, 1988) ליוו יותר מ-200 אתלטים קנדים באולימפיאדת לוס אנג'לס ב-1984 ומצאו כי מתוך שלושה מדדי מוכנות לביצוע (פסיכולוגי, פיזי וטכני) המתאם היחיד שיצא מובהק היה של המרכיב הפסיכולוגי, כך שככל שהמוכנות הפסיכולוגית הייתה גבוהה כך גם היו רמות הביצוע – ולהפך. כלומר, ניתן להבין שהצורך בהשקעת משאבים בעבודה על המרכיב הפסיכולוגי בספורט הינו חד הכרחי.

​

לראייתי, תחום הפסיכולוגיה של הספורט אינו מוטמע ומפותח דיו במדינת ישראל, כך שישנו צורך משמעותי להרחיב את השימוש בו ליותר ספורטאים וספורטאיות מכלל ענפי הספורט בכדי לדאגות לבריאותם הנפשית, לייעל את שגרת אימוניהם ולשפר את ביצועיהם. השאיפה שלי, היא לא רק לספק טכניקות פסיכולוגיות לשיפור ביצועים אלא לקדם את תחום הפסיכולוגיה של הספורט בארץ ולהטמיעו כך שיהיו תכנים אשר יהוו ידע בסיסי לכל ספורטאי וספורטאית (מקצוענים) במדינה.

​

ישנם שתי תחומי עניין בפסיכולוגיה של הספורט:

1. להבין כיצד משתנים פסיכולוגיים משפיעים על הביצוע של הפרט

2. להבין כיצד השתתפות בפעילות ספורטיבית וגופנית משפיעות על ההתפתחות הפסיכולוגית, בריאות והרווחה הנפשית של הפרט.

​

10 התחומים המרכזיים בפסיכולוגיה של הספורט:

1) מוטיבציה

2) לחץ ועוררות

3) לכידות \ דינמיקה קבוצתית

4) מנהיגות

5) תקשורת

6) שחיקה ופציעות

7) הצבת מטרות

8) ביטחון עצמי

9) ריכוז ומיקוד קשב

10) מוח, קוגניציה ותפקודים מוטוריים

​

יש לציין (!) שבמדינת ישראל תחום הפסיכולוגיה של הספורט טרם הוגדר כתחום התמחות על ידי משרד הבריאות כך שההכשרה של "פסיכולוג\ית ספורט" אינה קיימת בישראל. בהתאם לכך, במדינת ישראל רשאי\ת לעסוק בתחום "הפסיכולוגיה של הספורט" רק בוגר\ת תואר שני בפסיכולוגיה (לדוגמא: קלינית, חברתית, ארגונית וכו') אשר עבר\ה הכשרה ספציפית בתחום. כלומר, מי שמוגדר בישראל כפסיכולוג בעל רישיון לעסוק בפסיכולוגיה רשאי לעסוק בתחום הפסיכולוגיה של הספורט במידה ועבר\ה הכשרה ייעודית לכך. במדינות רבות כגון: גרמניה, ארה"ב, אוסטרליה, בריטניה ורוסיה תחום המחקר והיישום של הפסיכולוגיה של הספורט הינם חלק בלתי נפרד מהמעטפת אותם מקבלים ספורטאים וספורטאיות מהמסגרות התחרותיות להם הם משתייכים. מי שעבר\ה הכשרה של הפסיכולוגיה של הספורט בחו"ל רשאי\ת לספק שירותים בתחום בישראל, אך לא רשאי להגדיר עצמו כ"פסיכולוג ספורט" למרות שבמדינות אחרות הוא\היא עומד\ת בקריטריונים להגדרת התפקיד. כולי תקווה שהתחום יתפתח בארץ ויוכר על ידי משרד הבריאות בהקדם, למען הספורט בארץ, הספורטאים ואנשים המקצוע.

(חשוב לי לציין זאת למען השקיפות ומתוקף המחויבות האתית שלי למקצוע ולעוסקים בו. זו הסיבה שאני מגדיר את עצמי כ"פסיכולוג אשר עוסק \ מייעץ בתחום הפסיכולוגיה של הספורט" ולא כ"פסיכולוג ספורט" מאחר ואני בוגר תואר שני M.A. בפסיכולוגיה חברתית ובוגר חטיבת הפסיכולוגיה של הספורט והמאמץ).